הרבה זמן לא כתבתי, המון בעצם. שום דבר שאני מנסה להוציא מעצמי לא נראה לי מעניין מספיק או חכם מספיק או מספיק באופן כללי. והראש שלי כל כך עסוק במיליון ואחת דברים שהכתיבה יורדת כל פעם לתחתית סדר העדיפויות. הסתיו כבר לגמרי כאן. לי זה מרגיש יותר כמו חורף. גם אחרי שנים בגרמניה לא הצלחתי… להמשיך לקרוא סתיו ברחובות עובר (וגם בלב)

אני יודעת שיכול להיות טוב בישראל. לא שעכשיו רע, חס וחלילה. אבל טוב יותר, טוב באמת. ומתי זה יקרה? זה יקרה כשהשילטון לא יהיה מושחת. כשבכנסת ישבו אנשים שאכפת להם מהעם ולא מעצמם. כשבממשלה לא ישבו עבריינים מורשעים או עבריינים לא מורשעים או סתם אנשים חסרי מוסר. זה יקרה כשזוגות צעירים יוכלו לקנות דירה בלי… להמשיך לקרוא ארץ ישראל שלי

יולי נולדה לפני שנתיים בניתוח קיסרי מתוכנן. בהשוואה ללידה של בן, שהיתה ספונטנית לחלוטין (אם כי הסתיימה גם היא בניתוח קיסרי) הייתי לחוצה וחרדה הרבה יותר. הידיעה מתי ואיך בדיוק זה יקרה הגבירה אצל את רמת הלחץ בגלל שהיה לי זמן הכנה מדויק. בלידה לא מתוכננת את פשוט יודעת שמתישהו זה יקרה, ואת גם יודעת… להמשיך לקרוא היום יום הולדת

את הפוסט הזה אני מקדישה לאימהות כמוני. למה אימהות בעצם? נשים. כאלה שהן לא בשלניות. הן יכולות לבשל אבל הן לא מדהימות בזה, קצת מתקשות לפעמים. הן רוצות לגוון באוכל שהן מכינות לעצמן/לבני הזוג שלהן/לילדים/לחברים אבל זו משימה לא פשוטה בשבילן. בזמן האחרון הבנתי שאני חייבת לגוון באוכל שאני מגישה לילדים שלי לארוחת ערב. כי… להמשיך לקרוא מה אוכלים היום?

בפעם הראשונה שאמא מהגן שאלה אם אנחנו רוצים לבוא אליהם אחר הצהריים התרגשתי נורא. חשבתי לעצמי שהנה סופסוף יש לנו חברים מהגן להיפגש איתם, שתהיה לי אמא לקשקש איתה ושזה עוד צעד קטן בהתקדמות הקשרים החברתיים שלנו כאן. האמת שגם שמחתי שהיום נפתרה לי שאלת השאלות של תעסוקה לילדים אחרי הגן. כמובן שהסכמתי בשמחה. אבל… להמשיך לקרוא עוד פגישה