כובעים, עגלות וקפה, איך לא?

יש כל מיני כובעים שאני חובשת – הכובע של האמא, של האישה, של הבת, של החברה. אלה הכובעים של החיים האישיים. בחיים המקצועיים אני גם חובשת כובעים – הכובע של העורכת הלשונית, כותבת התוכן והמתמללת והכובע של הבלוגרית. את הכובע הראשון אני ממלאה בפרנסה ומרוקנת אותו בסופר. את הכובע השני אני ממלאה ברגעים מיוחדים, במפגשים עם אנשים, מפגשים עם מקומות ועם חווית ומסעות שלא יכולתי לחוות בשום כובע אחר. שם אני יכולה לבחור רק לפי הלב והתשוקה, שם ה"לקוחות" שלי הם כאלה שאני יוזמת את המפגש איתם בתקווה שיום אחד שני הכובעים המקצועיים שלי יוכלו להתחבר.

אז החלטתי לצאת במסע, חובשת את כובע הבלוגרית, אחת שגם אוהבת לטייל וגם אוהבת לאכול וגם אוהבת לשתות קפה. והתחלתי לחפש עגלות של קפה, כאלה שאפשר לבקר בהן ולפגוש את האנשים שמאחוריהן כדי לכתוב עליהם בבלוג שלי, העסק שהוא עוד לא ממש עסק אבל הוא הלב שלי.

אנשים של עגלות הם לא אנשים של בתי קפה, הם אנשים של שטח. זה הדבר הראשון שגיליתי כשהתחלתי לדבר עם אנשי עגלות הקפה. הם פתחו דווקא עגלה ולא בית קפה כדי שיוכלו לפגוש אנשים אחרים, והרבה, כדי שיוכלו להיות קרובים למבקרים שלהם ולהרגיש אותם. הם רוצים להגיש קפה, וכריכים וג'חנון ביום שבת ואולי גם סלט – הכל פשוט ונעים ואמיתי וביתי. הם מכירים את המבקרים הקבועים שלהם, יודעים בדיוק איך הם שותים את הקפה שלהם ובאיזה שעה הם יגיעו. הם אוהבים אנשים ולא לקוחות והם פשוט רוצים להיות שם.

הכרתי אותה בעגלה הראשונה שהלכתי לבקר. עגלה שעומדת במיקום מושלם בתוך האוויר המופלא והנוף של עמק יזרעאל. פגשתי אותה עם חיוך גדול וסיפור על תשוקה ענקית לדבר שהיא עושה. טעמתי טוסט וג'חנון וקפה ומלבי, שאי אפשר להסביר איך הם כל כך פשוטים אבל טעימים יותר מכל מה שאכלתי בבית, בבית קפה או במסעדה. כי איכשהו בפשטות של המקום, ככה בחוץ, מהידיים מלאות האהבה – זה הכי הכי טעים.

הרגשתי שצדקתי כשהחלטתי לצאת במסע אחרי אנשי עגלות הקפה, כי אם כולם הם אנשים של לב כמוה אז עוד מצפה לי מסע מרתק ומהנה במיוחד. ואכן כך היה. פגשתי עוד ועוד אנשים של עגלות קפה שרק רוצים לשמח, שמקבלים את כולם כאילו היו חברים ובעצם הופכים את מי שבא אליהם לחלק ממשפחה גדולה של מבקרים קבועים.

כמה שבועות אחרי שהתחלתי את מסע עגלות הקפה גיליתי שאני עומדת להצטרף לקורס דיגיטליות בעסקים של בנק לאומי וסלונה. ואתם יודעים את מי פגשתי שם? נכון, אותה. יש כאלה שיגידו שזאת מקריות. ואני? אני חושבת ששום דבר לא קורה במקרה.

עצמאיות כמוני וכמוה ורוצות ליהנות מכל הטוב הזה? בואו לקבוצה שלנו בפייסבוק: דיגיטליות בעסקים – Leumi

עוד על כל מה שאני חושבת, אוהבת וכותבת, בבלוג שלי "אמאל'ה!שניים"