על מזגנים, פלורסנטים, ילדים – ומה שביניהם

ב-2009 כשפיטרו אותי מחברת ההייטק שבה עבדתי, יחד עם עוד כרבע מעובדי החברה, ידעתי שלעולם אני לא אשב יותר מהבוקר עד הערב בתוך משרד. ידעתי שלעולם אני לא אוכל שוב לקום בבוקר אל תוך מכבש של לחצים ודאגות ופלורסנטים ומזגן קר מדי או חם מדי וכרטיס עובד תלוי על המכנסיים. לא ידעתי אז מה בדיוק אני עומדת להיות או לעשות אבל ידעתי מה אני לא רוצה, וגם זה משהו בדרך אל המטרה. ובגדול, פשוט נמאס לי שאומרים לי מה לעשות ורציתי אני להיות זו שמחליטה מה, מי, מתי וכמה.

החלטתי שהשלב הראשון הוא להיות עצמאית ולנצל את היכולות הפנומנליות שלי להקליד ממש מהר כדי להתפרנס. והאמת היא, שזה פשוט היה נוח. לעבוד קצת בבוקר וקצת בערב, קצת בבית וקצת במקום אחר ולהכתיב לעצמי את הקצב שלי, ומה כן ומה לא. לכוון את המזגן בדיוק על הטמפרטורה שמתאימה לי ולהדליק מנורת שולחן ונר ריחני.

IMG_2064

צילום: אוסף פרטי

שנה אחר כך עברנו להתגורר בגרמניה ולשמחתי יכולתי להמשיך לעבוד משם, עם אותם לקוחות ובאותה עבודה – אבל עם נוף הרבה יותר פסטורלי מחלון חדר העבודה. כשהבן הבכור שלי נולד גיליתי כמה זה נפלא שאני יכולה פשוט להיות איתו. נכון, הייתי חייבת גם לעבוד כי כמו שאמר לי פעם מישהו, עצמאית כמוך מפסידה כסף אפילו כשהיא עוצרת כדי לקנח את האף. אבל המחיר הכלכלי לא היה חשוב לי, כי רציתי כל כך להיות עם הילד שלי, ליהנות ממנו ולתת לו את כל כולי. ככה היה גם כשנולדה הבת שלי – הייתי אז בעיקר אמא לשניים וגם קצת אישה עצמאית שעובדת בין לבין. אמא לשניים הפכה אז גם לבלוג, שהיה שם כדי לספוג את כל השטויות, המחשבות, ההגיגים ושאר הירקות שהיו לי בראש. הגיגים ומחשבות שיש בטח לאימהות בכל מקום, עצמאיות או שכירות, ושאולי מרגישות לפעמים כמוני.

IMG_7265

צילום: אלבום פרטי

אחרי שבע שנים בגרמניה הבנתי שאני מתגעגעת לארץ – למשפחה, לשמש, לים, לחגים, ליום שישי, לצפיפות, לעצבים. לכל החבילה כולה. כשהגענו הבנתי שזו ההזדמנות שלי לעשות קצת יותר – ללמוד או לעבוד או לשנות כיוון. ושוב, לא ידעתי מה בדיוק אני עומדת לעשות. אבל ככל שהתלבטתי וחשבתי הבנתי שהתשובה כבר בעצם אצלי ושאני לא באמת צריכה לחפש משהו אחר, אלא רק לעשות קצת יותר ממה שאני כבר עושה. שהשפה העברית – שלא זנחתי אותה גם מעבר לים – המילים, המשפטים, הטקסטים הכתובים הם מה שאני אוהבת. ועכשיו כל מה שנשאר לי זה רק לדעת עוד ועוד. אז למדתי עריכה לשונית והתאהבתי עוד קצת בשפה העברית ובכל מה שיש בה. ויכולתי גם לכתוב יותר, גם בבלוג וגם עבור אחרים, ולהרגיש שהכתיבה משתפרת ומתרחבת וגם מרחיבה לי את הלב.

והנה אני כאן – כותבת בעברית ומתקנת ומנסחת ועורכת ובתוך כל זה יכולה גם להישאר עם הילדים שלי בבית כשהם חולים או סתם בא להם קצת להתפנק. יכולה להחליט שאני לוקחת חופש בסוכות, בחנוכה, בחופש הגדול, היום, מחר ומחרתיים (טוב, אולי לא צריך להיסחף). יכולה להיות אמא מלווה בטיול, יכולה להישאר בגן בבוקר עוד דקה, ואמא עוד חמש דקות, ואמא עוד קצת, נו רק עוד קצת.

IMG_1481 (1)

צילום: אלבום פרטי

וזה בעצם הכל בשבילי, האהבה שלי למילים ולשפה והאהבה שלי למשפחה. שתי אהבות גדולות גדולות שאני מצליחה לשלב ביחד. לא יכולתי לבקש יותר מזה, כל השאר זה באמת בונוס.

רוצים לדעת מה באמת עבר לי בראש מימי הקור של גרמניה ועד עכשיו? תוכלו למצוא אותי כאן https://immale2.com/                                      אני באינסטוש https://www.instagram.com/immale2/                                                                                                                    ובפייסוש https://www.facebook.com/maya.lapidot/