סתיו ברחובות עובר (וגם בלב)

הרבה זמן לא כתבתי, המון בעצם. שום דבר שאני מנסה להוציא מעצמי לא נראה לי מעניין מספיק או חכם מספיק או מספיק באופן כללי. והראש שלי כל כך עסוק במיליון ואחת דברים שהכתיבה יורדת כל פעם לתחתית סדר העדיפויות.

הסתיו כבר לגמרי כאן. לי זה מרגיש יותר כמו חורף. גם אחרי שנים בגרמניה לא הצלחתי להתרגל למזג האוויר האפרורי והסגרירי והקפוא. רוב הזמן אנחנו בבית, מנסים להמציא את הגלגל בכל יום מחדש. וכשאני אומרת אנחנו אני מתכוונת אליי ולשני ילדיי המתוקים. רוב הזמן הם מתוקים, לרגעים קצת פחות, מותר להגיד גם את זה. כשמזג האוויר נוראי כל כך חייבים לחשוב על פעילויות מגוונת לאחר הצהריים. 

פעם בשבוע לפחות אנחנו נפגשים עם חברים אחרי הגן, אצלם או אצלנו. לפעמים אפילו יותר מפעם בשבוע אם הצלחתי לקבוע יותר מפגישה אחת (כמובן בהתראה של שבוע מראש או לפחות כמה ימים…). בשאר הימים אני מתפקדת כצוות הווי ובידור שלא יבייש שום מלון הכל כלול באילת. כשנמצאים עם הילדים בבית מאוד קל לברוח אל רביצה מול הטלוויזיה/אייפד/מחשב. אני לא אשקר, לפעמים זה קורה. יש ימים שבהם העייפות משתלטת עליי וגם הילדים לא במיטבם ואז אנחנו צופים בפרקים של סדרות מצוירות שונות ומשונות, בגרמנית וגם בעברית. אבל בדרך כלל אני מנסה למלא את הזמן בפעילויות אחרות ולהימנע מנדידה אוטומטית לספה שבסלון.

לאחרונה התחלנו לצייר הרבה בצבעי מים עם מכחול. יולי מציירת לעצמה בעיקר על הידיים יש לומר. שלא כמו אחיה הגדול, היא לא מחזיקה מעמד יותר מחמש דקות של רוגע על הכיסא. בן לעומתה מסוגל לצייר לאורך זמן והתגלה כיצירתי ומוכשר במיוחד. 

אחת הפעילויות החביבות על שניהם בשבועות האחרונים, בהשראת הסתיו, הוא הדבקה וצביעה של עלי שלכת. אני מרשה לעצמי לומר בגאווה שחשבתי על הרעיון לגמרי בעצמי, אם כי אני בטוחה שאימהות וגננות רבות חשבות עליו כבר לפניי. את כל ציורי הסתיו שלנו אני שומרת בינתיים עד שיהיה לי זמן לברור מביניהם ומבין כל שאר ערימות הציורים את אלה שראויים באמת להישמר ואלה שלמרבה הצער ימצאו את דרכם לעולם המחזור המופלא. 

פעילות אהובה נוספת וגם מומלצת היא אפיית עוגיות. בשבוע שעבר חגגו כאן את Halloween. לא ברור לי האמת מתי בדיוק החליטו הגרמנים שהם מאמצים לעצמם את החג הזה, אני גם לא בטוחה שבכל מקום בגרמניה הוא נחגג. בהשראת החג אפינו עוגיות בצורות של עטלף, רוח רפאים ודלעת. זה פשוט בגלל שאלה השבלונות שמצאתי בחנות. הלכנו על בצק פשוט שקל יהיה לילדים לרדד ולעשות בו צורות ובילינו אחר הצהריים באפייה. כמובן שבזמן שהעוגיות נאפו בתנור אני רדפתי ברחבי המטבח ופינת האוכל אחרי שאריות של קמח, פירורי ובצק ובלגן כללי שנשאר אחרי העבודה. 

ומה עוד? כל דבר אפשרי. ספרים, פאזלים, בניית מגדלים והריסתם בידיה המיומנות של יולי. כולנו בבית אוהבים מוזיקה ואנחנו יכולים לבלות שעות (טוב אולי לא שעות, אבל הרבה זמן) בשירה, נגינה וריקודים. יולי אוהבת להמציא מילים לשירים ומצחיקה אותנו נורא!

עוד קצת ממה שעובר עלינו בתקופה סגרירית זו. במקרה או שלא במקרה גוברות המחשבות על חזרה לארץ. אחת מאיתנו רוצה בזה מאוד, אחד מאיתנו קצת פחות. הגעגוע למשפחה חזק מאי פעם, והקור ששורר כאן לא עוזר להפיג את הגעגוע הזה. יש כאן המון יתרונות. המון פרמטרים שמקשים על ההחלטה, שיהיה קשה לוותר עליהם. יש רגעים שלרגע אני חוששת שאולי אני מוותרת על משהו שלא יהיה לי במקום אחר, שאולי כשאהיה רחוקה מכאן פתאום אני אצטער. אבל שום מקום הוא לא מושלם, גם לא גרמניה. וזה למרות שכל כך הרבה אנשים רוצים להגיע לכאן ורואים את גרמניה כמדינת החלומות. אני שומעת על הרבה אנשים שרק רוצים לעזוב את ישראל, חברים שכבר נמצאים כאן ולא עולה בהם שום געגוע. אנשים שלא מסתכלים לרגע לאחור ורואים כאן את העתיד שלהם. חלקם כבר באמת לגמרי מקומיים. חלקם עדיין "טריים" ואני נוטה לחשוב שיגיע הרגע שגם הם יתגעגעו. כי בהתחלה הכל חדש ומרגש ומסעיר. השנים הראשונות נראות לפעמים כמו חופשה בלתי פוסקת, החורף והשלג מרגשים ומסעירים. מקומות חדשים ואנשים חדשים ותרבות חדשה משכיחים את כל מה שהשארת מאחור. חלקם יישארו כאן לתמיד ולא ירגישו געגוע. אולי כי באמת משהו בישראל גרם להם להבין שהיא לא המקום בשבילם. חלקם יתגעגעו לנצח וחלקם אולי יחכו לרגע שיוכלו לחזור, כמוני.

ובשורה התחתונה:

• מזג אוויר גרוע הוא אתגר דווקא כשנמצאים בבית
• האימהות בשילוב עם מזג האוויר הנ"ל הפכו אותי ליצירתית יותר ממה שחשבתי שאני
• סתיו הוא טריגר לגעגוע
• רעיונות נוספים לפעילויות בית יתקבלו בברכה!