מה אוכלים היום?

את הפוסט הזה אני מקדישה לאימהות כמוני. למה אימהות בעצם? נשים. כאלה שהן לא בשלניות. הן יכולות לבשל אבל הן לא מדהימות בזה, קצת מתקשות לפעמים. הן רוצות לגוון באוכל שהן מכינות לעצמן/לבני הזוג שלהן/לילדים/לחברים אבל זו משימה לא פשוטה בשבילן.

בזמן האחרון הבנתי שאני חייבת לגוון באוכל שאני מגישה לילדים שלי לארוחת ערב. כי אי אפשר לאכול כל יום חביתה, לחם, קוטג' ומלפפון. בעיקר בהתחשב בעובדה שגם לקוטג' וגם למלפפון אין הרבה טעם בגרמניה (לפחות לדעתי). וכמו שכבר כתבתי, זה פרויקט מאוד לא פשוט בשבילי. לחשוב על משהו מעניין מספיק, טעים מספיק, שיתקבל באהדה על ידי הילדים ויהיה פשוט במידה כזו שאני אוכל לעמוד במשימת ההכנה. ובכוונה אני לא משתמשת במילה בישול, שימו לב! כי אני לא אסחף ואומר שאני עומדת כל ערב במטבח ומבשלת, אני לא חושבת שמה שאני עושה ממש עומד בהגדרה… אבל לפחות אני מנסה.

בכל אופן הבנתי שצריך לגוון והתחלתי לחפש מתכונים/המלצות/רעיונות מכל הבא ליד. בלוגים, חברות, פייסבוק, אינסטוש ושאר אמצעים חברתיים חדשניים יותר וחדשניים פחות. בשלב ראשון התחלתי לנסות. מה שנקרא ניסוי וטעייה. ברור שלא כל מה שחשבתי שיצא טעים יצא באמת טעים (אולי בגללי…) ולא כל מה שחשבתי שהילדים יאהבו הם אהבו. ובכל זאת מצאתי כמה רעיונות שצלחו. החלטתי ללכת על הקונספט של תפריט קבוע, להצמיד מנה ליום בשבוע. כן, זה נשמע קצת מקובע ומשעמם אבל מצאתי שזה מקל עליי מאוד. וזה מכמה סיבות. הסיבה הראשונה היא שיטת הקניות שסיגלתי לעצמי. בניגוד לנהוג בישראל, גם בארצות הברית ואולי גם אצל הרבה משפחות עם ילדים באופן כללי שעושות את הקניות פעם בשבוע באופן מרוכז, אני קונה כל יום קצת. זה מאוד מקובל בגרמניה ואני מניחה שבעוד מדינות באירופה. אני נכנסת לסופר לזמן קצר פעם ביום או פעם ביומיים וקונה בדיוק מה שצריך. אפשר לחסוך ככה הרבה מקום במקרר, לצמצם כמויות מיותרות ולמנוע את המצב שבו זורקים המוווון אוכל לפח. זה נשמע מאוד לא פרקטי ללכת לסופר כל יום, זה נשמע כמו בזבוז של זמן. במקרים מסוימים זה אפילו בלתי אפשרי, במיוחד כשאת גם עובדת, גם מטפלת בשניים או שלושה ילדים (או יותר) וגם מנסה לנהל חיים שפויים. אני עוברת בסופרמרקט מיד אחרי שאני לוקחת את הילדים לגן ויודעת בדיוק מה אני צריכה לקנות בכל יום. הסיבה השנייה לקונספט התפריט הקבוע היא סוג של רוטינה לילדים. כמו בדברים אחרים, רוטינת הבוקר, רוטינת ההשכבה, מצאתי שהידיעה מה עומד לקרות בעתיד הקרוב מקל על הילדים. הילדים יודעים פחות או יותר מה הם יאכלו ואין הפתעות/אכזבות (בדרך כלל). אצל יולי זה אולי פחות רלוונטית כי היא עוד קטנה מדי מכדי להגיד "אוף אמא, היום לא בא לי X". או לחילופין להגיד "יש אמא! ממש בא לי Y". עם בן זה דווקא עובד לא רע, למרות שיש דברים שהוא אוהב במיוחד ולפעמים שואל בכל יום מחדש "אמא היום את מכינה לי לביבות?". הסיבה האחרונה והברורה היא שזה פשוט מוריד ממני דילמות והתעסקויות מיותרות. אני יודעת בכל יום מה אני אכין לארוחת הערב והראש שלי פנוי לכל הדברים האחרים שיש לי לעשות.

אחרי כל הניסיונות הגעתי לכמה מנות מנצחות. כמו שאפשר לתאר, זה לחלוטין לא חקוק בסלע. לפעמים הילדים מבקשים משהו אחר, לפעמים אנחנו חוזרים מאוחר מפליידייט או שחברים נמצאים אצלנו עד מאוחר ואז מאלתרים ארוחת ערב מהירה ופשוטה. לפעמים פשוט לא מתחשק לי לעמוד ולהכין, מותר להגיד נכון? אז אני מחליפה בין הימים או מוותרת או מאלתרת משהו חדש. אבל כשיש משהו כללי שאני יכולה להיצמד אליו, גם השינויים נעשים יותר פשוטים ופחות מלחיצים. לפני שאני מציגה בפרוטרוט את התפריט המהולל חשוב לי לציין שזה לא תפריט בריאות. אנחנו לא טבעוניים ולא אלרגיים לשום דבר. לא ניסיתי להקפיד שהילדים יאכלו אוכל שלא טוגן ולא עובד ולא ולא ולא. מה שכן, אין באף אחת מהמנות בשר, עוף או דגים. אז אם אתם צמחוניים זה יכול להתאים. אם אתם אחד מכל הדברים האחרים, אולי לא הכל פה יהיה רלוונטי. ועוד דבר שחשוב להזכיר שהשבוע אצלנו מתחיל ביום שני…

והנה לכם התפריט הנוכחי, (אני מניחה שיש סיכוי גבוה שהוא ישתנה בתדירות גבוהה):                     יום שני – לביבות. יום הלביבות בעצם התחיל מזה שבכל יום שני נשארו לי שאריות פירה מסוף השבוע. לשאריות הפירה אני מוסיפה קמח וביצה, פלפל ומלח ומלבבת לביבות. בימי שני שבהם אין שאריות פירה אני מכינה לביבות מירקות (כרובית או גזר או ברוקולי או שילוב של כולם).                            יום שלישי – "אאופלאוף" (Auflauf) לא הצלחתי לחשוב על שום מילה מתאימה בעברית. בעיקרון זה אמור להיות מאפה אבל מכיוון שמדובר בתערובת של ירקות, גבינות וביצה, בלי קמח, חשבתי שהמילה מאפה לא בדיוק מתאימה כאן. אז הלכתי על המילה הגרמנית שמתארת גם פשטידות (למרות שזו לא פשטידה) וגם כל מיני מוקרמים בתנור למיניהם.  באאופלאוף אני מכניסה פטריות, גזר, קישואים ותפוחי אדמה. אני מקפיצה אותם קלות במחבת, מוציאה מהמחבת ומערבבת עם ביצה, שמנת וכל שאר הגבינות שיש במקרר באותו רגע ו… לתנור!

ככה זה נראה כשזה יוצא מהתנור. התחלתי עם זה ממש כארוחת אלתור מכל מה שהיה במקרר ומאז זו הצלחה מסחררת.                                                                                                             יום רביעי – פריטטה. פריטטה היא בעצם חביתה משודרגת ויש המון סוגים של פריטטות. אני מצאתי מתכון אחד שחשבתי שיהיה לי קל להשתלט עליו ואכן כך היה. אני מטגנת במחבת פרוסות תפוחי אדמה שמכסות את כל המחבת, עליהן שופכת תערובת של ביצים, עגבניה וגבינה מגורדת. אחרי שהפריטטה מתבשלת בקצוות אני מפזרת עוד גבינה וגם פירורי לחם ו… לתנור!

 זו הפריטטה לפני ואחרי!
יום חמישי – פסטה עם ברוקולי (או בעצם כל פסטה אחרת גם טוב…). הילדים שלי אוהבים ברוקולי, תודה. מכיוון שכך הייתי חייבת לנצל את המצב לטובתי ולחבר את הברוקולי עם עוד משהו שהם ממש אוהבים כדי שיאכלו ממנו כמה שיותר. פסטה זה תמיד פיתרון קל ולכן אני משתדלת לא לברוח לשם באופן קבוע. מובן שההשתדלות הזו לא ממש עובדת ואני מוצאת את עצמי מכינה פסטה הרבה יותר פעמים ממה שהייתי רוצה. איך שלא יהיה, המנה הזו מהירה וטעימה ואהובה על ילדיי הבררנים. חיפשתי מתכונים פשוטים לפסטה עם ברוקולי (באמת כמה מסובך זה כבר יכול להיות??) ומכמה מתכונים שמצאתי עשיתי חיבור למשהו שהיה פשוט מספיק, מהיר וטעים. הפתעת ההפתעות, אני מקפיצה ברוקולי! (אבל קודם מאדה או מבשלת, תלוי במצברוח) מוסיפה מלח פלפל, סוחטת מעל לימון ומפזרת פירורי לחם (אפשר גם פרמזן) לתוך זה מוסיפה את הפסטה המבושלת ועוד דקה שתיים במחבת. והפעם… אין תנור!

יום שישי – בעולם מושלם זה היום שבו היינו אמורים לבשל ארוחת ערב משפחתית מושקעת וחגיגית. בעולמנו זה בלתי אפשרי. יום שישי כאן הוא עוד יום עבודה רגיל, מה שאומר שאין הרבה זמן לקניות, בישולים וסידורים. אז דווקא ביום שישי אין מנה קבועה בתפריט. לפעמים סנדויץ' עם מה שיש וירקות בצד, לפעמים פתיתים, לפעמים טוסט. אני משתדלת עד מאוד לא לשלב ביצים ביום החופשי, רק בגלל שברוב המנות האחרות של השבוע יש ביצים בכמות זו אחרת (וזה למרות שהביצה האחת במנת הלביבות והאחת במאפה הירקות מתחלקות על כל בני המשפחה). אנחנו מפצים את עצמנו בארוחות צהריים משפחתיות טעימות בסוף השבוע, שעליהן אחראי כמובן בעלי שיחיה, שהוא הבשלן האמיתי שבינינו.

זהו, קשקשתי מספיק על מה שאנחנו אוכלים. אני כמעט משוכנעת שלרוב האימהות המשקיעות והבשלניות זה נראה כאילו השתגעתי לגמרי. מה זה כל המנות הפשוטות כל כך, הקלות להכנה ואיפה הייתי עד עכשיו? מה לעזעזל הילדים שלי אכלו עד שגיליתי את אמריקה? לחם עם גבינה וביצה קשה? (לפעמים כן, אני מודה). אבל אם יש עוד אמא אחת מאותגרת כמוני (מה שבימינו קוראים "אמא שוקעת") שקיבלה עוד רעיון לארוחת ערב מהירה לילדים, זה מספיק לי לגמרי!

שיהיה בתאבון!