עניין של זמן

אז החלטתי לחזור לעבוד, נשמע דרמטי. האמת שההחלטה הזו היא קצת פחות דרמטית ממה שהיא נשמעת. זה לא שאני חוזרת למחקר שלי למציאת תרופה לסרטן או למלחמה ברעב העולמי. בשנים האחרונות אני מתמללת בבית. אבל בכל זאת עבודה. קצת גיוון בלו"ז היומי של עבודות הבית, החלפת חיתולים ומשחקי ילדים. ואם נודה על האמת, גם התוספת הכלכלית לא יכולה להזיק לאף אחד (ולא שמדובר במיליונים). השאלה רק איפה בתוך 24 שעות ביממה אני אצליח להכניס את שעות העבודה האלה. חמש השעות שהילדים נמצאים בגן בין תשע לשתיים הן אשליה אופטית. אחרי הסעת הילדים הלוך וחזור ועוד עצירה קטנה להשלמת החסרים בבית, מה שנשאר זה פלוס מינוס שלוש וחצי שעות. מינוס קפה או ארוחת צהריים קלה שבקלות, שלוש שעות. כמה כבר אפשר להספיק לעבוד בשלוש שעות? אז אולי אני אעבוד קצת בערב. אחרי ארוחת ערב, מקלחת, בקבוק, סיפור ולילה טוב. שטיפת הכלים, תליית הכביסה, איסוף הצעצועים מרחבי הבית. השעה תשע בערב. אני שק תפוחי אדמה על הספה, בוהה בעוד ריאליטי טראש שאני כל כך אוהבת.

בחיי שאני מעריצה את הנשים שמסוגלות לעבוד במשרה מלאה וגם לטפל בילדים ובבית בלי לקרוס. כי אני לא יודעת איך לעשות את זה. איך לעשות את זה ככה שהבית עדיין יהיה נקי (על מסודר אני מוותרת מראש), והילדים יאכלו וישחקו ולא יהרגו אחד את השני אחר הצהריים בבית? אני נהיית עייפה רק מלחשוב על זה. אני יודעת שיש נשים שהעבודה תופסת חלק עיקרי מהחיים שלהן. אולי רוב הנשים בעצם? אני עדיין לא הצלחתי למצוא את הדבר האחד הזה שיתפוס אותי עד כדי כך שאוותר בשבילו על שעות עם הילדים, על האפשרות להיות איתם ולתת להם את כל תשומת הלב שהם צריכים. וזה לא קל. כי כשאת עובדת, מפתחת קריירה, את נותנת גם לעצמך ומשקיעה גם בעצמך. כשהזמן שלך מוקדש בעיקר לילדים את חושבת קודם כל עליהם, את משקיעה את היכולות והאנרגיות שלך בהם. נכון שיש בזה סיפוק וזה ממלא אותך באושר, אבל את לחלוטין שלהם. ואני לא אומרת שנשות קריירה אוהבות את הילדים שלהן פחות, או חושבות עליהם פחות, ממש לא. אבל הראש שלהן עסוק בדברים אחרים שמאפשרים להן להיות עוד משהו, ולא רק אמא.

האיזון הוא כמעט בלתי אפשרי. תמיד יהיה מחיר לשלם או משהו שנצטרך לוותר עליו. ואנחנו רוצות להצטיין בכל כך הרבה תפקידים שיש לנו למלא. להיות אמא טובה לילדים ואישה טובה, בת דואגת להורים ועובדת מצטיינת. מדי פעם אנחנו רוצות גם להיות סתם נשים. שהולכות למספרה בלי להסתכל על השעון וקמות בבוקר בנחת.יכול להיות שמהרגע שנהיינו אימהות זה כבר אף פעם לא יהיה ככה, תמיד יהיה מישהו לפנינו בסדר העדיפויות. כי זה מה שבחרנו. והילדים שלנו תמיד יהיו חשובים יותר, גם אם אנחנו נשות קריירה. והאמת שזה הכי כיף  שיש לך מישהו שאת אוהבת כל כך, שאת דואגת לו יותר ממה שאת דואגת לעצמך. גם כשאת עובדת קשה וגם כשאת כן מפנקת את עצמך. אנחנו תמיד נקום בבוקר ונשאל את עצמנו מה איתם, תמיד נקווה שהם לא שכחו ללבוש מעיל ולקחת מטריה.

ובשורה התחתונה:

• מהרגע שהחלטנו להיות אימהות סדר העדיפויות שלנו ישתנה לתמיד
• להיות אמא זו הסיבה הכי טובה לשינוי הזה
• 24 שעות זה מעט מאוד ותמיד יהיה משהו שנצטרך לוותר עליו